החלטה בתיק בש"פ 1125/04

          בפניי בקשה (שנייה) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, (להלן: חוק המעצרים) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינו - לפי המוקדם.

           ביום 18.02.03 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת המייחס לו עבירות של מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977(להלן: החוק), ניסיון לעבירות בנשק לפי סעיפים 144(א)(ב) בצירוף סעיף 34ד' לחוק, קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם לפי סעיף 275 לחוק, הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, יבוא סם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, (להלן" הפקודה), סחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19א' לפקודה, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי לפי סעיף 7 (א)(ג) לפקודה, ניסיון לשדל לסחר בסמים לפי סעיפים 13 ו-19א' לפקודה בצירוף סעיף 33 לחוק.

           תיק זה מהווה חלק מפרשה גדולה אשר זכתה לכינוי "פרשת עג'ר" במסגרתה הוגשו 11 כתבי אישום כנגד 14 נאשמים.

           על פי עובדות כתב האישום בתיק זה, המשיב ניהל קשרים עם רמזי נהרה (להלן: רמזי) אשר נהרג בלבנון בשנת 2002 והיה הן סוחר סמים מן הגדולים בלבנון והן עבד עם ארגון חיזבאללה; וכן עם כמיל נהרה (להלן: כמיל) אחיו של רמזי שאף הוא סוחר סמים ואדם הקשור לאירגון החיזבאללה, ביודעו שהם קשורים לארגון הנ"ל ועוסקים בסחר בסמים. במועד לא ידוע התקשר המשיב לכמיל וביקש ממנו לספק לו טילים, מטענים נגד טנקים וכן נשק (אשר לא סופק לו).

           יוסף קהמוז (להלן: יוסף) ומוחמד פתאלי (להלן: מוחמד), שני תושבי כפר עג'ר, עסקו במועד הרלוונטי ביבוא סמים מסוכנים מסוג חשיש מלבנון לישראל באמצעות המשיב וכן בסחר בסמים אלה. סעד קהמוז (להלן: סעד), אביו של יוסף, עסק גם הוא בתקופה הרלוונטית ביבוא סמים לישראל בכמויות גדולות, ואף סחר בסמים אותם קיבל מן המשיב כאשר יוסף ואחרים משמשים עושי דברו בקבלת הסמים במעבר הגבול והפצתם בישראל. סמוך ליום 15.07.01 החביא יוסף סם מסוכן מסוג חשיש אשר יובא מלבנון במקום מחבוא. ביום 17.07.01 הגיע המשיב לקריית שמונה שהוא נוסע יחד עם בת זוגו של סעד. יוסף הגיע אף הוא לחנייה האמורה שם פגש במשיב והאחרים. במקום היה גם סעד אשר הורה ליוסף להתלוות לרכב המשיב ולנסוע עם המשיב ושני האחרים למקום ההטמנה, שם יימסר לידם הסם. הסם נלקח ממקום המחבוא על ידי יוסף ונמסר למשיב. בהגיע הרכב סמוך לצומת גומא נתקל במחסום משטרתי שיגרתי אך פנה לכיוון תחנת הדלק שבמקום על מנת שלא לעבור בו. התנהגותם של המשיב, יוסף ושני האחרים, נראתה חשודה ושוטרי המחסום הודיעו בכריזה לרכב לעצור, אך הם לא נענו לדרישה והמשיכו בנסיעה במהירות מופרזת בנסיון לחמוק מרכב המשטרה. במהלך הבריחה השליך המשיב את הסם סמוך למושב שדה אליעזר ובהגיע הרכב לצומת החולה נטשו המשיב, יוסף ושני האחרים את הרכב ונמלטו. על מנת להסתיר את הקשר לרכב פנה למחרת חברו של המשיב, עזמי מסארווה למשטרת טייבה והתלונן כי הרכב נגנב ממנו.

           כמו כן הואשם המשיב בכך כשנה קודם למועד הגשת כתב האישום הגיעו יוסף ומוחמד לבית המשיב בטייבה על פי הזמנתו. בנוסף נפגש עם מוחמד פעם נוספת בצומת גולני. במפגשים אלה ניסה המשיב לשכנע אותו לסחור עמו בסמים אך מוחמד סירב.

           עוד הואשם המשיב בכך שבתקופות שקדמו למעצרו עסק בסחר ויבוא סם מסוכן עם רמזי וכמיל ועם אדם נוסף. כן עסק המשיב ביבוא סמים עם סעד, אותם ייבא סעד מרמזי. בגין עסקאות אלה נותר המשיב חייב לספקי הסמים סך כולל של 1,000,050 דולר.

           יצויין כי בתאריך 21.08.03 לאחר בחינה נוספת של חומר החקירה הוחלט לשנות את נוסח כתב האישום כך שמסעיף 2 לעובדות כתב האישום נמחקו המילים "וזאת על מנת לבצע פעולות כנגד בטחון המדינה", ומסעיף 3 הורדו המילים "ועל מנת להביא לפגיעה בבטחון המדינה".

           ביום 27.03.03 הורה בית המשפט המחוזי בנצרת על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 18.06.03 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת בקשה לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל. ביום 31.07.03 דחה בית משפט זה (כב' השופטת ד' דורנר) ערר על החלטת המעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו של המשיב. ביום 5.01.04 דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, באומרו כי לא מצא שינויים שיש בהם כדי להצדיק שינוי מההחלטות שהורו על מעצרו. ביום 14.11.03 נעתר בית משפט זה (כב' השופט י' טירקל) (בש"פ 9985/03) לבקשת המדינה והאריך בתשעים ימים את מעצרו של המשיב מעבר לתשעת החודשים.

           ביום 15.02.04 הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשת המדינה להעיד את שותפו של המשיב, העד יוסף קהמוז, שמשפטו טרם הסתיים וזאת תוך סטייה מן ההלכה שנפסקה בעניין זה בע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2), 477 (להלן: "הילכת קינזי"). בית המשפט המחוזי טרם נתן החלטה בבקשה הנ"ל.

           באת-כוח המדינה, עו"ד בייניש ביקשה להיעתר לבקשה וזאת נוכח העובדה כי מדובר בכתב אישום חמור מאוד, ולאור אופי העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום שהינן חמורות ובכך מלמדות הן על מסוכנות רבה מצידו של המשיב לבטחון הציבור לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר כלשהי.

           בא-כוח המשיב, עו"ד ברדוגו התנגד לבקשה וביקש לדחותה. לטענתו, ניתן להורות על שחרורו של המשיב ולהסתפק בחלופת מעצר בעניינו, וזאת לאור העובדה כי סיומו של המשפט אינו נראה באופק ותידרשנה הארכות מעצר נוספות עד למתן הכרעת הדין בתיק נשוא הבקשה.

           השיקולים העיקריים שיש לשקול אותם על-מנת להכריע האם להאריך מעצרו של המשיב ואם לאו הם מחד גיסא קצב התקדמות שמיעת ההוכחות בתיק, ומאידך גיסא אופיה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' עינאד אבו עסא, תק-על 2003(1), 1969).

           בשלושת החודשים של הארכת המעצר הראשונה נקבעו ישיבות למועדים 17.12.03 - 24.12.03 אך הן בוטלו בשל מחלת בא-כוח המשיב. התיק נקבע לשמיעת ההוכחות למועדים 5.01.04 ו-28.01.04. בישיבה ביום 28.01.04 עדותו של חוקר השב"כ לא הסתיימה והמשך שמיעת עדותו נקבע ליום 24.02.04. כמו כן, נקבעו שישה מועדים נוספים להמשך שמיעת ההוכחות בתיק בימים 26.02.04, 29.02.04, 8.03.04, 10.03.04, 16.03.04, 18.03.04. באת-כוח המדינה הודיעה לבית המשפט כי המועדים הקבועים כעת אמורים להספיק להעדתם של מספר חוקרי שב"כ, הנדרשים לצורך בירור טענות הזוטא שהעלה ב"כ המבקש, ולאחר מכן נותרה רק עדותו של יוסף קהמוז.

           אכן חל עיכוב במשפטו של המשיב שהיה אמור להסתיים במתן הכרעת דין תוך תשעת החודשים בהם נתון הוא במעצר, ובית משפט זה יאריך תקופת המעצר מעבר לתשעת החודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים במקרים חריגים בלבד (ראו בש"פ 6360/03 מדינת ישראל נ' בורד,(לא פורסם)).

           לדידי, מסוכנותו של המשיב לבטחון הציבור לא פחתה מאז מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, אלא שבמערך האיזונים שעלי לשקול בין זכותו של המשיב לחירות לבין זכותו של הציבור להיות מוגן מפני מסוכנות הנשקפת ממנו, ככל שזמן המשפט מתארך, גובר משקלו של גורם חירותו של הנאשם, ובד בבד עימו נחלש משקלו של אינטרס הציבור, אלא אם כן מצויים שיקולים יוצאי דופן המצדיקים חזרה למבחן האיזונים המקורי, כפי שננקט בתחילת הדרך (ראו בש"פ 7555/01 מדינת ישראל נ' דינזון ואח', תק-על 2001(3), 2171). במקרה דנן, עדיין סבורני כי יד האינטרס הציבורי על העליונה. מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ועל אף התמשכות ההליכים בתיק לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר.

           יצוין שער אני לעובדה כי טרם נתקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי החלטה האם ניתן לסטות מ"הילכת קינזי" ולשמוע את עדותו של יוסף קהמוז לפני שמשפטו הסתיים. אך אין בעובדה זו כדי לשנות ממסקנתי אליה הגעתי בתיק זה. גם אם בית המשפט המחוזי לא יתיר סטייה מ"הילכת קינזי" ובכך עלול משפטו של המשיב להתארך תקופה ממושכת, עדיין מסוכנותו לבטחון הציבור היא ברמה כה גבוהה אשר שוללת בשלב זה חלופת מעצר בעניינו, כאמור לעיל (ראו גם בש"פ 634/04 מדינת ישראל נ' צ'רלי פרץ, (לא פורסם)).

           אי לכך, אני מחליט בזה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים שמניינם החל מיום 15.02.03 או עד למתן פסק דין בת.פ. 42/03 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מבין המועדים.

           ניתנה היום, ב' באדר התשס"ד (24.2.2004).